פרדיגמות ואמונות מגבילות


פרדיגמה ביוונית paradeigmia פרושה "תבנית מחשבה", ראיית העולם". והיום משתמשים במילה לציון תבנית, מתכונת, מבנה, סידרה או טיפוס המובדל במובהק מאחרים.

התת מודע שלנו, אם נשווה אותו למערכת הפעלה במחשב, מנוהל על ידי פרדיגמות. המערכת הותקנה בנו בעבר, בדיסק הקשיח שלנו, היא אחראית לפעילות השוטפת שלנו, אנחנו יודעים שהיא קיימת אך לא ממש רואים אותה, לא ממש יכולים לגשת אליה – היא התת-מודע.

את רוב המידע והתכניות הבסיסיות שיש לנו במחשב האישי במוח קיבלנו מהורינו ומדמויות סמכות משמעותיות בגיל צעיר מאוד – בגילי שנתיים עד חמש שנים. הן מלוות אותנו לטוב או לפחות טוב לאורך כל חיינו. אם בילדותנו אמרו לנו "עזוב, אתה לא טוב בציור…" או "חשבון זה לא בשבילֵך…", המידע נצרב בדיסק ומלווה אותנו לאורך חיינו. וכך מה שהיה פעם, בילדות המוקדמת, דעה או אמונה – לא בהכרח נבונה במיוחד – הפך ברבות הימים למציאות הנתפסת ולאמת צרובה וצרופה.

בבגרותנו אנחנו כבר מוכנים להישבע שאנחנו אכן כאלה: "תראה את הציורים שלי ותבין בעצמך ש…" או "אתה לא רואה שאני לא מבינה בחשבון? לאורך כל שנות הלימודים שלי נכשלתי…" או "בכיוונים אני לא מבינה כלום…" ועוד ועוד.
משעה שהסקנו מסקנה זו או אחרת לגבי עצמנו, כאמור בעזרתם של המבוגרים, אנחנו מתחילים לחפש הוכחות וראיות לנכונותה ולמופעים שלה בחיינו. ובכל פעם שאנו מוצאים הוכחה לכך, מחכך תת המודע את ידיו בסיפוק רב ואומר לעצמו "ידעתי, אמרתי לכם…". באותם מקרים שבהם אנחנו מצליחים למרות הדעה השלילית, ההצלחה אינה נזקפת ליכולתנו אלא למזל, ליוצא מהכלל שמעיד על הכלל.

משמצאנו די הוכחות לצדקת התוכנה, והתת מודע מרגיש שהוא שולט, אנחנו חיים ומתנהגים בהתאם לציפיות. אם למשל כשהייתי ילדה קטנה שמעתי את אבי מסנן משפטים כמו "נשים לא יודעות לנהוג", או "נו, מה לעשות, זאת לבטח אישה…" אין פלא, אם כן, שאני נכשלת במבחן הנהיגה העיוני ואחר כך בכמה מבחנים מעשיים ולבסוף גם מתנגשת בעצמים עומדים.
כשאנחנו מתנהלים ומתנהגים ביקום בהתאם לאמונה שנצרבה בנו, אזי ליקום לא נותר אלא להתנהג אלינו בחזרה בהתאם. "תני, תני לי את המפתחות, אני אנהג", יאמר בעלי הצעיר…
או למשל אותה בחורה נחמדה, שגדלה עם האמונה שהיא מכוערת כי כך אמרה לה אחותה הקטנה או חברה כועסת. אם בסמיכות לכך אמרה לה דמות נשית אחרת ש"בנים אוהבים רק בנות יפות…" או אז התוכנה הוטבעה במחשב שלה והיא משדרת באופן לא מודע "אני מכוערת ובנים לא אוהבים ולא רוצים אותי…". אין ספק שבחורה זו תגדל מנותקת מחברת בני גילה, תהפוך לתולעת ספרים, למשל, וכשתשאל את חברתה "למה לא הזמנתם אותי למסיבת הריקודים?" התשובה המתבקשת תהיה, כמובן, "למה שנזמין אותך?, הרי את ממילא עסוקה תמיד בספרים שלך, מתבודדת ולא מתעניינת בחבר'ה…".

הדבר דומה לסיפור על הסבא שישן על הספה בסלון, והנכדים החליטו לחמוד לצון ומרחו לו על השפם גבינת רוקפור. הסבא התעורר ומיד הריח את הריח החריף. הוא ניגש למטבח ואמר מריח כאן גבינה… עבר לחדר העבודה ואמר מריח כאן גבינה, בחדר השינה אותו דבר. ברור, כל עוד יש גבינה על השפם שלו – או אמונה זו או אחרת בתת המודע שלנו – ככה נסתכל על העולם וככה נתפוס אותו. וכמו האמרה המפורסמת: "אנחנו לא רואים את העולם כפי שהוא, אנחנו רואים אותו כפי שאנחנו רואים אותו."

אם כן, חיינו עוברים עלינו עם חבר צמוד, אותו אוסף אמונות שנטמע בתת- המודע שלנו, והוא המשקפיים דרכם אנחנו רואים את העולם. זהו מעין "מודל ידיעה" שהושתל במחשב שלנו, מנהל אותנו במשך שנים רבות ואנו מאמינים שכך אנחנו, זה האופי שלנו ולא יעזור כלום…

"אני כישלון…", "אני אפס…", "אני שובב…", "ממני בטח לא ייצא כלום…", "אני לא טובה כמו האח שלי…", "אני ביישנית…", "אני לא מבין בזה…".
אלו הן דוגמאות מעטות לפרדיגמות, לאמונות ולדעות שצרובות בתכנת המחשב האישי שלנו ושמנהלות אותנו ואת חיינו. למעשה אנחנו לכודים בתוך מעגל שאין ממנו מוצא, אלא אם כן נעשה את הפעולות הבאות:

1. נזהה את הפרדיגמה המנהלת אותנו, נכיר בה, נדע מה היא אותה אמונה שהפכה למציאות.
2. נעשה delete, פעולת מחיקה, כלומר נבחר גישה שונה ונחליט במודע לשנות את האמונה שאינה משרתת אותנו עוד ונסיר אותה מהמערכת.
3. נכניס מסקנה או אמונה אחרת למערכת. נחפש ונמצא דוגמאות והוכחות למסקנות חיוביות לגבי עצמנו, שיכולות להאיר צדדים שעד היום לא מיהרנו לראותם ולקבלם.
אבל אליה וקוץ בה. רבים מאתנו, במאמץ לשנות תכנות מחשב ואמונות מגבילות ולסלקן מחיינו, פונים לצד המנוגד ומכניסים תוכנות שאנחנו לא מאמינים בהן בלב שלם. כמו למשל: בחורה שמנה בעיני עצמה שָבה ומשננת את ההצהרה "אני רזה, אני חתיכה ו…" וזה לא עובד. מסתבר שהיקום חכם מאיתנו, והוא לא מקבל מידע שמשודר בתדר לא נקי.
4. מה שנדרש הוא ליצור אמונה, הצהרה ומחשבה בעלות אופי חיובי, לדוגמה "זה בסדר מצדי לדאוג לבריאות שלי…", "אני דואגת לבריאותי ולמראה שלי…" או "אני בדרך לבריאות והרזיה…", "אני מוכן להיות חברותי ושאנשים יקבלו אותי…" וכדומה.

חשוב לזכור שפרדיגמות אינן דבר שלילי. הן שירתו אותנו לאורך זמן כי הן היו הדבר שנדרש לנו – אז. וכשם שתהליך ההסתגלות אליהן היה ארוך, כן נדרש לתת כבוד לנוכחותן כיום וזמן לשנותן בעתיד.

 

לתיאום סדנאות וימי גיבוש בארגונכם צרו קשר כבר עכשיו

052-8434100 

 [email protected]

תגובות

(0)