התמודדות עם שינוי

שינוע השינוי ממקום שונה, מאת שלמה בורלא

מי מאיתנו אינו מכיר את המצבים המתסכלים הללו בחיינו, כשאנחנו נכנסים למשרד נסיעות, מביטים בברושורים על נפאל, תאילנד, טיבט והאמזונס, נפשנו יוצאת למחוזות נפלאים ורחוקים, אך כשאנו יושבים מול פקיד ההזמנות, המשפט שיוצא לנו מהפה הוא: "טוב, אז תזמין לנו חמישה ימים באנטליה כמו לפני שנה…".
למה זה קורה לנו? בין היתר מהסיבה הפשוטה שרוב חיינו אנו נעים בין שני כוחות, הפועלים בתוכנו בו זמנית, ומקיימים קשרי גומלין ביניהם: החלומות, הפנטזיות, השאיפות והמאווים מחד; הפחדים, החששות, חוסר הבהירות והרצון להישאר במוכר מאידך.
או כמו שהגדיר זאת זיגמונד פרויד, המדבר על שני כוחות עיקריים המניעים את האדם: הפחד ממוות (האמיתי או הסימבולי) ויצר החיים. שוב אנו ניצבים אל מול שני כוחות אלו בחיינו כמטוטלת ונעים בין התשוקות והחלומות מחד והפחדים מאידך.
ניוטון (בחוק השני שלו) קבע, כי כל גוף – כולל האדם, שואף להישאר במצבו הקיים.
וואו, כמה שזה נכון לגבינו, ההצמדות למוכר, לידוע ולהרגלים.
העובדה היא שאנו משתנים ממילא כל הזמן, מהרגע שנולדנו. הן פיזית, הן נפשית, הן מנטלית והן רוחנית.
כבר לפני 2500 שנים אמר הפילוסוף היווני הרקליטוס ש"אין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים". שהרי גם הנהר וגם האדם השתנו במהלך הזמן. מאוחר יותר הוסיף פילוסוף יווני אחר ש"אין אדם נכנס לאותו נהר אף לא פעם אחת". כלומר, ההשתנות מתרחשת בו בזמן כל הזמן.

אם כן, כיצד זה קורה?
כיצד קורה שמילדים מלאי שמחת חיים, ספונטאניים ובעלי יצר חקירה, הפכנו רובנו למבוגרים מכונסים, חשדניים ומקובעים כל כך?
מהן אותן טלטלות שעברנו בילדותנו, שחבטו בנו וגרמו למהפך הדרמטי הזה?
כילדים אהבנו לגלות, לחקור, לשנות. חיינו נפלא בעולם משתנה. אלא שלא אחת שינויים הביאו עמם מכה כואבת, מכה שלוותה בכאב גדול, שאנו ואף המבוגרים סביבנו לא ידענו כיצד להכיל אותו. לא ידענו כיצד לנהוג עם הכאב והרגשות. כיצד לגעת בהם, להתמודד איתם, לבטא אותם או לדבר עליהם.
לכן, בשלב די מוקדם של חיינו החלטנו החלטה לא מודעת, המנהלת את רובנו עד היום:
שינוי הוא דבר מפחיד, מאיים, לא נוח, לא מוכר, הוא לא טוב, ורצוי  להימנע ממנו. 
אם נאפיין את השינוי מחדש ניווכח כי שינוי הוא למעשה מעבר ממצב ידוע ומוכר למצב לא ידוע. לא ברור לנו מה יקרה, או מה עומד לקרות.
שינוי משמעו עמימות, מעבר ללא נודע וזה דורש מאיתנו לצאת אל מחוץ לאזור הנוחות שלנו. "לא תודה- אנא, החזירו לנו את הגבינה שלנו".
לא אחת, שינויים קורים כתוצאה ממשבר כלשהו; ולעיתים הפוך: כתוצאה משינוי – נוצר משבר. במרבית המקרים השינוי והמשבר הובילו לתוצאות לא רצויות ואף הרות אסון מבחינתנו, ואז נוצר הקשר הלא מודע בין שני הצדדים, ולכן אנו משתדלים לברוח ממשברים כל עוד נפשנו בנו.
ולמרות כל זאת, הרי חלק נכבד מפריצות הדרך הגדולות בהיסטוריה ובעולם קרו וקורות בעקבות ובעת משברים.
האם אנו מוכנים לעשות "shift" בפרשנות שלנו ולראות בכל משבר הזדמנות לפריצת דרך, בכל נקודת שבר קרש קפיצה – שהרי סיכון הוא גם סיכוי וכל "פצע הוא הזדמנות לריפוי".
בסינית המילה משבר פירושה "סכנה" וגם "הזדמנות". בעברית "משבר" הוא יצועה של היולדת, כלומר צופן בחובו לידה וחיים חדשים.
האם אנו מוכנים לחיות מתוך אמונה שאין אסונות, אלא הזדמנויות לצמיחה, ולראות בכל אירוע שקורה לנו בחיים כ"גל הבא" עליו אנחנו רוצים לגלוש לקראת הלמידה הבאה?

על מנת לעבור שינוי כלשהו (מנקודה א' לנקודה ב') בחיינו, אני ממליץ על שישה שלבים עוקבים, שיתמכו בנו בדרך:
1.    זיהוי, הכרה.
2.    קבלת עצמי והמצב ב 100% כפי שהוא.
3.    כוונה, התכוונות.
4.    ראיית האלטרנטיבה.
5.    אימון, אימון, אימון.
6.    תחזוקת השינוי

1.    זיהוי, הכרה
הצעד הראשון ביצירת שינוי הוא  בלומר את האמת לגבי המצב העכשווי אותו אני מעוניין לשנות. להודות ב"בעיה" לא לטאטא, "לשים על השולחן".
אי אפשר לשנות דבר שאנו מכחישים את קיומו. כלומר, רק דבר שאנו מודעים אליו ואומרים את האמת לגביו בכנות ובאומץ, ניתן לשנותו.
אלו יכולים להיות 20 ק"ג עודפים בגופנו, או סיגריות שאנו מעשנים, או התנהגות אגרסיבית זו או אחרת, כמו צעקות, וכד'. לא אחת שמענו את המשפט שזיהוי הבעיה מביא חמישים אחוז מהפיתרון.
למרות שצעד זה נראה כפשוט הוא טומן בחובו התנגדות עזה. ישנם אזורים במוח שאחראיים על ההתבצרות בעמדה הקודמת ומכאן מגיע גם הסבל, עד שנבקע הסדק.
באנגלית אומרים:  simple awareness is curative"".
"מודעות פשוטה- מרפאת".

2.    קבלת עצמי או המצב ב: 100% כפי שהוא
הצעד השני ביצירת שינוי – עלינו לקבל את עצמנו ו/או את המצב כפי שהוא.
אולי הדבר נשמע אבסורדי ופרדוקסאלי לחלקינו –  "אם אני מקבל את עצמי עם 20 הקילו הנוספים הללו – אז למה שאני ארצה להשתנות"?
נכון, על פניו זה אכן נראה כך, אלא שהדרך היחידה להשתנות עוברת דרך קבלת המצב כפי שהוא. המאבק בו, ההתנגדות לו והמלחמה המתמידה בעצמנו היא התוקעת אותו ואותנו במקום. השינוי עצמו, הלוא, דורש אנרגיה כדי לבצעו, יהיה זה אך טיפשי להשקיע את ההתכוונות והאנרגיה שלנו כנגד עצמנו.
ושוב באנגלית: what you resist, you are stuck with""
רק ברגע שאני אלמד לאהוב את עצמי כפי שאני ולקבל את עצמי על כל ה"אלמנטים", או אז אני אוכל לבחור לשנות ממקום של בחירה חופשית ולא ממקום של הישרדות.
כלומר, אני בוחר בשינוי, אני לא חייב אותו.
"אני מוכן להוויה אחרת, אני מוכן להעז ולהיות האדם שאני רוצה להיות".

3.    כוונה, התכונות
הצעד השלישי ביצירת השינוי הוא הרצון, ההחלטה והבחירה לצאת לדרך.
צעד זה מגיע, כמובן, עם בשלות ומוכנות לשינוי.
זוהי הוויה של מוכנות לשינוי. זה כמו לעמוד בפתח הדלת ולומר: "הנה אני בא – אני מוכן שזה יקרה".

4.    ראיית האלטרנטיבה
כיום זה כבר לא סוד שמחשבות יוצרות מציאות. התפקיד שלנו הוא לראות ולדמיין (ברור ככל שניתן) את המצב המיוחל העתידי. אפשר ורצוי לכתוב ולצייר אותו.
זה המקום לצור ולבנות תכנית לשינוי, יש לברר כיצד עושים זאת.
כאן רצוי לפנטז, לחלום, להשתמש בדמיון מודרך, בתמונות המתארות את העתיד הרצוי ולאמן את המוח שלנו למצב החדש. היקום כבר ימצא את הדרך הנכונה להביא אותנו לשם או אותו אלינו.
לפי הפילוסופיה הטיבטית מדובר ב"הגדלת התודעה" וזימון המצב הרצוי.

5.    אימון, אימון, אימון
ולבסוף מגיע התרגול הלכה למעשה במציאות. זהו שלב הפעולה והעשייה.
צעד אחר צעד. לא תמיד זה קל – יש לעיתים מעידות בדרך.
כבוד, חברים ! כבוד לגוף שלנו, ל"באגים" שלנו ולהרגלים שקיבענו במשך כל כך הרבה זמן.
אי אפשר לחיות במשך כל כך הרבה שנים באופן מסוים וברגע אחד של אופוריה לשנות הכול ולדרוש שהמעבר יהיה מהיר, מיידי ועכשיו…
קורט לוין מדבר על "זמן שינוי" ו"זמן תהליך". מצד אחד ישנו זמן השינוי שיצרנו במציאות ויחד עם זאת ישנו זמן שנדרש לאנשים עבור תהליך השינוי. יש לאפשר לכוחות המתנגדים (הפחדים) לדעוך ולכוחות שרוצים לגדול (השאיפות והחלומות) להתעצם.

6.    תחזוקת השינוי
מחקרים ב- 20 שנים האחרונות מצאו כי חלק חשוב בתהליך השינוי הוא התחזוקה, ההתמדה והידיעה שיש ויהיו נסיגות ונפילות. "כישלון" הוא חלק מהלמידה וההתנסות שלנו בדרך להצלחה.

לא אחת אני נשאל על ידי אנשים: מה דעתך, אני צריך לעשות צעד זה, או אם לאו? אם לאנשים קשה במצב הקיים, אך חוששים מן השינוי מפני שלא יודעים מה נמצא מעברו השני של "הנהר". אני אומר: אם אכן מה שיש לנו כעת ביד איננו לשביעות רצוננו, 'זה לא זה', או 'זה לא בשבילי' במאת האחוזים, אז למרות הפחדים והחששות, הסיכוי שנצליח במשהו אחר וחדש הוא לפחות חמישים אחוזים. שווה לשנות.

כיצד, אם כן ניתן לנהל את השינוי?

 מודל השינוי  – דרך שתקל עלינו לקבל ולעמוד בפני שינוי ברמת הפרט וברמת הארגון:

•    להיות ערניים ולזהות סימנים מקדימים לבוא השינוי
•    אם יודעים על השינוי, להודיע לידע ולהתכונן (נפשית ופיזית)
•     להכריז עליו בפרהסיה ("אני מפסיק לעשן")
•    לדבר עליו ולשתף אנשים בקושי ובתהליך
•    למצוא לעצמנו תמיכה (משפחה, חברים, קבוצות, מטפל)
•    לשתף ולדבר עם אנשים שנמצאים באותו התהליך (ושאינם 'מוצצי אנרגיה')
•    למצוא אספקטים חיוביים בו (לשנות גישה ופרשנות)
•    לקבוע חזון, יעדים ומטרות ברורים שיהוו עוגן ומגדלור במהלך תהליך השינוי
•    להכין לוח זמנים מדיד (זמן ותוצאה כמותית מושגת)
•    להתחיל ללכת בצעדים קטנים (הגוף דורש אימון)
•    לפעמים כשהמצב נמשך זמן רב, נמרח וכואב – נכון לשחרר בבת אחת
•    לזכור שאנו "שוכחים" פריצות דרך בעצם התהוותן
•    לסלוח לעצמנו על הפחדים והכישלונות ולא לסחוב רגשות אשמה
•    להמשיך ולהמשיך כשהמגדלור מזכיר לנו את הכיוון למרות מהמורות בדרך
•    ליהנות מהדרך

עשה יותר ממה שעובד בשבילך
עשה פחות ממה שלא עובד
וכל יום עשה משהו חדש :- )

 

לתיאום סדנאות וימי גיבוש בארגונכם צרו קשר כבר עכשיו

052-8434100 

 [email protected]

תגובות

(0)