רנה דקארט אמר "אני חושב משמע אני קיים". לעומתו חבר שלי בקיבוץ היה בטוח ש"עדיף לחיות כמו פרה… לא לשאול הרבה שאלות ולא להעמיק בנושאים לא הכרחיים," כלומר לקבל אוכל, חציר ותערובת, לתת חלב ולעשות מוווווו… ואני שואל: האם ביום שאין בו משמעות – האם אני קיים?

מה משמעותה של משמעות?
"הֲבֵל הֲבָלִים, אָמַר קוהלת, הֲבֵל הֲבָלִים, הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א' 2)
משחר ההיסטוריה מחפשים אנשים משמעות לחייהם. ויקטור פרנקל ראה את החיים כמשימה, הוא ידע שהאנשים שאיבדו את הרצון לחיות במחנה – מתו.
"השאיפה למצוא משמעות לחיים היא הכוח-המניע הראשוני של האדם… היא כוח ראשוני ולא 'שיכלון שניוני' בלבד של דחפים אינסטינקטיביים. פשר זה הוא ייחודי וסגולי בכך שרק הוא עצמו חייב ויכול למלאו; רק בדרך זו הוא לובש משמעות שיש בה כדי למלא את שאיפת האדם לפשר" (האדם מחפש משמעות, פרנקל, עמ' 119).
"האדם אינו מסוגל להבין את המשמעות העליונה של הסבל האנושי משום ש"חשיבה לבדה, אין בה כדי לחשוף לפנינו את התכלית העליונה", כדברי אלברט איינשטיין. הייתי אומר, שהמשמעות המוחלטת, או כפי שאני הייתי מעדיף לכנות אותה, משמעות-על, שוב אינה עניין למחשבה, כי אם לאמונה. (השאיפה למשמעות, פרנקל, עמ' 173) במשך שלוש השנים שהיה באושוויץ הוא שרד ועזר לאחרים לשרוד על ידי כך שתמך בהם לגלות את היעדים והמטרות שלהם בחיים אפילו בתוך תופת הגיהינום עלי אדמות.

"אדם שיש לו 'לְמה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'…" (פרידריך ניטשה).

שאלות כמו: מי אנחנו? מה תפקידנו בעולם ? מהו בעצם העולם הזה? מה מנהל אותו? האם יש משמעות למשהו? מהי? הובילו אנשים ללמוד, לחקור ולעסוק בתורת הסוד, בזוהר, בקבלה ועוד.
לשמוע, להשמיע, ולהעניק משמעות. אומר הרב ד"ר יונתן זקס שכאשר אנו רואים תופעה שלילית שיש לתקנה, מחלה שיש לרפא, צורך שיש לספק ואנחנו מרגישים שהדבר "מדבר" אלינו, זה המקום בו אנחנו קרובים ביותר לזיהוי המשמעות עבורנו.
לנוכח האינסוף ניתן בקלות לחוש חסרי משמעות. אנחנו לא יותר מאשר גל באוקיאנוס, גרגר חול על חוף הים, גרגר אבק באטמוספירה. יחד עם זאת אנחנו כאן כי ה' רוצה אותנו כאן. מפני שיש משימה שעלינו להשלים. החיפוש אחר משמעות הוא המסע המאתגר של משימה זו. כל אחד מאיתנו הוא ייחודי, אפילו שני תאומים זהים שונים בגנטיקה שלהם, ויש דברים שרק אנחנו יכולים לעשות. אנחנו מי שאנחנו, בפרק זמן זה, במקום זה ובנסיבות אלו. ועל כל אחד ואחד מאיתנו מוטלת משימה, עבודה לבצע, נחמדות להביע, מתנה לתת, אהבה לחלוק, בדידות להקל עליה, כאב לרפא או חיים שבורים לתקן. בהקשבה לקריאות המשמעות האלו שנועדו לנו, שם טמון אתגר רוחני גדול ביותר עבור כל אחד ואחד מאיתנו.

כיצד נדע מהו הדבר?
כאשר מה שאנחנו רוצים לעשות, פוגש את מה שנדרש לעשות – זה המקום שעלינו להיות בו.
במקורות שלנו נמצא דמויות לא מעטות שנדרשו להיענות לצו הקורא, לשליחות האלוהית שהוטלה עליהן. אברהם ומשה, ישעיהו ושמואל הצעיר, כולם אמרו הִנֵּנִי. יונה הנביא ניסה להתנער מהשליחות, אולם לאחר שעורר עליו את הכעס של הטבע, הלך יונה להתנבא על נינווה. משמעת היא הנכונות לשאת בצו השליחות, ולא אחת אנו מוצאים שקריאת המשמעות הובילה את האנושות לקפיצת מדרגה.

כשאברהם שומע בקול האלוהים:
בראשית פרק יב: א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ
כשמשה שומע את קול האלוהים:
שמות, ג', א'-ו: א ד וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי

כשישעיהו משמיע את קול האלוהים:
ישעיהו פרק ו וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל אֲדֹנָי, אֹמֵר, אֶת-מִי אֶשְׁלַח, וּמִי יֵלֶךְ-לָנוּ; וָאֹמַר, הִנְנִי שְׁלָחֵנִי. ט וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה:
אחד המרגשים ביותר הוא הסיפור על שמואל הצעיר שהוקדש על ידי אמו חנה, לשרת בקודש בשילה כעוזר לעלי הכהן. במיטתו בלילה שמע קול קורא בשמו ובכך מתחילה דרכו של הנביא, השופט והמושח של שני מלכי ישראל הראשונים שאול ודוד כששמואל נשמע לקול האלוהים:
שמואל א פרק ג: וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ;
הִנְנִי!
וכשיונה סרב לשמוע בקול האלוהים התהפכו סדרי העולם:
יונה פרק א: א וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹר. ב קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה–וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי. ג וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה; …. ד וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵרֶ

משמעות ואושר – הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?
אמילי סמיט בספרה "אטלנטיק" אומרת שבחיים יש יותר מאשר תחושת אושר, והמרוץ עלול להסתכם בחיים רדודים ואף אנוכיים. לדעתה, מה שהופך את המרוץ אחרי משמעות לשונה הוא החיפוש של דבר-מה גדול מהאני ומהאגו שלי.
בעקבות עבודתו החלוצית של מרטין סליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית, נכתבו עשרות ספרים בנושא אושר. התובנה שעולה מהם היא שהיסוד אשר הופך את החיים לחיים ששווה לחיות אותם הוא משמעות.
לפי הרב סקס, אושר מתייחס לתחושות בהווה. לעומת זאת משמעות מתייחסת לאופן שבו נחווים החיים בכללותם: עבר, הווה ועתיד. למרות הדמיון ביניהם האם אינם שווים. בעוד שאושר מושג באמצעות סיפוק צרכים ורצונות, את המשמעות מקנה תחושת ייעוד בחיים, בעיקר תרומה חיובית לחייהם של אחרים. מכאן שאושר מתקשר ללקיחה, ומשמעות לנתינה.
משמעות אינה עוסקת במה שקרה לנו אלא בדרך שבה אנו מפרשים את מה שקרה לנו. בהחלט יתכן אושר ללא משמעות ותיתכן משמעות ללא אושר, אפילו בתוך החשיכה והכאב. אנשים הסובלים מלחץ, מתח או חרדה אינם מאושרים, אך הם יכולים לחיות חיים עשירים במשמעות.
אושר אינו בלעדי לבני אדם. גם בעלי חיים חשים אושר וסיפוק כשהצרכים שלהם מתמלאים. אך משמעות הינה תופעה ה"שמורה" לבני אדם בלבד.
יש הסכמה רחבה למדי שאושר הוא סך החוויות, והוא מתחלק לשני רכיבים מרכזיים:
עונג והנאה או תועלת/רווח בהווה – הרכיב הזה כולל לדוגמה את הרגשות החיוביים, הזרימה (Flow), מיינדפולנס, ועוד הרבה חוויות טובות מידיות שנחשפנו אליהן עד כה.
משמעות או תועלת/רווח בהווה ובעתיד – בספרו "הדרך למטרה" (The Path to Purpose), ויליאם דיימון (William Damon) פרופ' לחינוך, כותב כי "מחקר אחר מחקר מראים כי תחושת המטרה בחיי אדם קשורה באדיקות עם כל ממדי הרווחה הנפשית". זהו היסוד, ההקשר שבו אנו יוצרים חיים מאושרים.
מעבר לאושר – אתגר המשמעות

יש ספר נהדר של דן בוטנר (Dan Buettner), חוקר, מחנך, סופר אמריקני: "האזורים הכחולים – שיעורים לחיים ארוכים יותר מהאנשים שהאריכו חיים". האזורים הכחולים הם האזורים הגאוגרפיים שבהם מרוכזים אנשים אשר האריכו חיים לגיל מאה שנה ויותר. בספרו מפרט בוטנר את העקרונות שנמצא קשר ביניהם ובין תוחלת חיים גבוהה יותר: שינה מספקת, תזונה מאוזנת, בילויים חברתיים ותחושת קהילתיות, פעילות גופנית ומשמעות בחיים.

מוטיב ההשקעה, המאמץ וההתכוונות/המודעות נותן לאושר נופך של משמעות משחר ההיסטוריה ועד עצם היום הזה. הוא טבוע בטבע האדם. משתמע מעצם הרעיון ש'מותר האדם מהבהמה'.

ניתן להבחין בהיבטים שונים של ייחוס משמעות לפעולות שגרתיות כשהוא נכנס לתמונה.

אלן לנגר (2008) מצאה במחקר החדרניות את כוחה של המודעות ושל המשמעות. חדרניות בבתי מלון קיבלו הסבר על כך שאדם במאה שלנו צריך לעשות לפחות שלוש פעמים בשבוע פעילות גופנית של חצי שעה על מנת לשמור על בריאות נפשית. לאחר מכן הראו להן שבמהלך יום עבודה במלון הן עושות פעילות גופנית שמגיעה ללא פחות מאשר הפעילות המומלצת. המודעות והמשמעות שייחסו החדרניות לפעולה לכאורה חסרת משמעות גרמו אצלן לשיפור ניכר בתחומי חיים שונים כמו: שביעות רצון, בריאות, לחץ דם, רמת כולסטרול, אחוזי שומן ומשקל.

דן אריאלי, פרופ' לכלכלה התנהגותית, ממחיש את כוחה של משמעות כשהוא מספר על תערובות אפייה להכנת עוגות. בשנות ה-40 של המאה שעברה החלו לייצר אבקה שדי היה לבחוש אותה עם מעט מים, לערבב, להכניס לתנור, ובפשטות רבה התקבלה עוגה. הסתבר שהתערובות האלו היו מאד לא פופולריות. אמנם הטעם היה מצוין וההשקעה מועטה, אך אנשים לא רצו אותן. כשתחקרו אנשים גילו שהסיבה המשמעותית ביותר שגרמה לאנשים להימנע מאפיית העוגות באופן הזה הייתה שלא היה מעורב די מאמץ בהכנתן. הפעולה הייתה כל כך קלה, שאיש לא היה יכול להגיש עוגה לאורחים ולומר "הנה העוגה שלי." לא הייתה באמת הרגשה שזו עוגה מעשה ידייך. כדי לפתור את העניין הוסיפו פעולות: היה צריך להפריד את הביצים ואת החלב מהאבקה. עכשיו היה צריך לשבור את הביצים ולהוסיף אותן לתערובת. היה צריך למדוד את החלב ולהוסיף אותו לבלילה ולערבב. עכשיו הייתה העוגה שלך. עכשיו הכל היה בסדר.

ככל הנראה גם כשאנחנו רצים במבוך, מטפסים על הרים, מרכיבים רהיט של איקאה, מכינים עוגה או מלמדים בבית ספר, אנחנו זקוקים לתחושה של אתגר, למאמץ, לסיפוק ולמשמעות בדרך ומהדרך.

"הנתון שאין לשנותו הוא שההורים שלנו היו כפי שהיו, הם עשו את שעשו והביאו לעולם את שהביאו, אם כן מה התפקיד שלנו? מה הייעוד שלנו? מה אנחנו באנו לעשות בגלגול זה, שיהיה נכון לחיות בשבילו חיים של משמעות…" (הנבואה השמימית, ג'יימס רדפילד).
במהלך כתיבת הספר "חי בסרט יווני" מצאתי שהמשמעות של הדברים מסתברת בדיעבד. כשכל החוטים נקשרים, אז מתגלה עוצמתם של אירועי חיים. וכשמייחסים להם משמעות הם נטענים במשמעות והופכים את החיים למשמעותיים. חיים שראוי לחיותם.

אלה הם חיי.

והחיים שלך?

לתיאום סדנאות וימי גיבוש בארגונכם צרו קשר כבר עכשיו

052-8434100 

 info@insideoutside.co.il