זה לא רק מה אתה אומר או עושה, זה לא רק מה שיש לך אלא, ובעיקר מי שאתה בתפקיד. מי אתה בנשמה, במהות, בקישקה ובהוויה שלך שעושה את ההבדל

"לפני שאתה יכול לעשות משהו אתה צריך להיות משהו". גתה

הוויה של מורה-דרך (או: BE – DO – HAVE)

אם נעשה סקר ונשאל אנשים מהו אותו דבר שהופך אדם למורה-דרך מוצלח, סביר להניח שנקבל תשובות כמו: הלבוש שלו, טון הדיבור שלו, עזרים שהוא משתמש בהם (דגל, ספרים, מפות, פוינטר וכד'), הניסיון שלו, הידע שלו, שפת הגוף שלו (מימיקת פנים, תנועות ידיים וכד') ועוד.
בבחינה מדוקדקת אני מוצא שרוב התשובות מחלקות את התכונות להצלחה כמורה-דרך לאחת משתי הקטגוריות הבאות: 1) מה שיש לו (HAVE) – לבוש, פוינטר, ספר, תעודות, ידע. 2) מה הוא עושה (DO) – שפת גוף, תנועות ידיים, שימוש בקול ובטון דיבור.
והאמונה הרווחת היא שאם יהיה לנו מה שנדרש למורה-דרך (HAVE), ונעשה מה שמורה-דרך עושה (DO), אז נהפוך ונהיה למורה-דרך (BE).
ואני שואל – האם אפשר אחרת? האם אפשר להיות משהו או מישהו ולא רק כפונקציה של HAVE – DO ?

בכל שנות חיי ובכל בתי הספר בהם עברתי לא זכור לי שמישהו באותו מוסד חינוכי, האמון על הכשרתי להיות אדם, בעל, אבא, מורה-דרך ועוד, התייחס "להוויה" שלי, ל"נשמה", למהות הפנימית. תמיד לימדו אותי מה לעשות ומה לא לעשות.

כשמסתכלים על מורי-דרך, עם היד על הלב, מזהים שישנם רבים מהם עם ידע עצום ואינסופי, וכאלו עם ניסיון רב ביותר, או כאלו שלבושים "נכון", עושים ואומרים את מה שנדרש, מחזיקים את המפות הנכונות ועוד, ובכל זאת הם משעממים, ואפילו "לא עוברים מסך".
לעומתם יש כאלו שרק סיימו את הקורס, ללא ניסיון, פחות ידע, ולא תמיד זוכרים דבר זה או אחר, ובכל זאת הם מרתקים ומעניינים.

אז מה זה ה"הוויה של מורה-דרך"? מה זו ה"מהות" הזו? ה"נשמה" של מורה-דרך?
האם אפשר להחליט ולבחור בה? האם אפשרי לכל אחד מאיתנו לעטות את החליפה הוירטואלית הזו, ושבמהלך הזמן היא "תתמזג" אל תוך מי שאנחנו?
האם יתכן שבתוך תוכנו ישנו ניצן קטן, אור פנימי עם פוטנציאל של מורה-דרך מצוין, ומה שנדרש הוא בראש ובראשונה לבחור בו, להשקות את הניצן, לסובב את הדימר (עמעם) כך שימלא האור את מי שאנחנו מבפנים, ונהפוך להיות מורה-דרך מוצלח במהות שלנו, בהוויה שלנו ובנשמה?

אריסטו ואפלטון מדברים כבר במאה החמישית לפנה"ס על שפה אונטולוגית – לא מה שאנחנו חושבים, מרגישים ועובר לנו בראש נחשב, אלא – מי שאנחנו בהווייתנו.

אחדים מאיתנו מחכים ל"רגע הנכון", "רק כשיהיה לי מספיק ניסיון, ידע, ותק, תעודה, הכרה" ועוד ועוד חיזוקים חיצוניים, או אז אני אהיה…".
ואני אומר שאפשר ואף נדרש להחליט, לבחור ולאמץ הוויה של מורה-דרך בד בבד עם רכישת ידע, אימון ועוד.

משול הדבר לאישה בהריונה הראשון המבקשת מחברותיה תמיכה והכנה לקראת ההורות הקרבה ובאה, וכל מה שהן מדברות עליו הוא: א. מה עליה לקנות (HAVE), כמו מיטה חיתולים, מוצצים וכד' ב. מה עליה לעשות (DO), כיצד לרחוץ, להאכיל, לחתל וכד'.
ושוב אני חוזר שאם אין התייחסות למי שהיא כאימא העתידית, למוכנות, לבשלות, לפחדים ולחששות, לזוגיות, למשפחה – אנו מחטיאים את המטרה.

או, להבדיל, משול הדבר לאדם שהחליט לחזור בתשובה או לבחור בדרך רוחנית זו או אחרת, וכל מה שהוא עסוק בו הוא לקנות טלית, תפילין, כיפה, ביגוד (HAVE), ואלו תפילות עליו לומר, מתי לטול ידיים, לברך (DO), וכל זאת מבלי להשקיע כלל זמן, אנרגיה וחשיבה על המהות החדשה בה הוא בחר והשינוי הפנימי הנדרש (BE) – אם כך, הרי ששוב החטאנו את המטרה.

ולכל אלו המצדדים בגישה האומרת: "או שיש לו את זה או שחבל על הזמן" אני אומר: נכון, אחדים מאיתנו נולדו עם פוטנציאל וכישרון זה או אחר בתחומים שונים, ועדיין יש ביכולתנו לבחור, להתאמן ולאמץ כל הוויה שהיא, ולכן – "או שיש לך את זה או שתפתח את זה".

ועל זה אמר גלילאו: "אי אפשר ללמד אדם דבר – ניתן רק לעזור לו לגלות זאת מתוך עצמו".
"למדתי שחלק גדול מהאושר או מהאומללות שלנו תלוי יותר בהווייתנו מאשר בנסיבות." מרתה וושינגטון

לתיאום סדנאות וימי גיבוש בארגונכם צרו קשר כבר עכשיו

052-8434100 

 info@insideoutside.co.il